בימי בחרותו של הרבי הזקן רבי שניאור זלמן כשהתחתן עם ביתו של רבי יהודה לייב סגל, טרם היה לחסיד. כעת לאחר נישואיו החליט להתחקות אחר דרכי החסידות.
חותנו שהיה בין אלו שהתנגדו לשיטה זו המקרבת כל יהודי באשר הוא, שאלו פעם בקנטרנות: "אולי תאמר לי מה ראית שם שלא מצאת לפני כן"?
"למדתי שיש א-לוקים", ענה החתן.
"וכי לא ידעת על כך קודם לכן"? שאל החותן והוסיף –
הנה נקרא ונשאל את פיה של המשרתת הגויה: "הידעת כי יש א-לוקים"? "בטח" – ענתה, "מה בכלל השאלה"?!
"נו – מה תגיד על כך"??
"היא אומרת שיש א-לוקים ואני יודע" – – –
זה אינו עוד איזה דו שיח סתמי בין החותן לחתן החסיד, בזה טמון כל היסוד לחסידות חב"ד שהקים על שם חכמה, בינה ודעת.
האמונה נטועה באופן טבעי אצל כל אחד. גם בלב הגנב החוטא קיימת אמונה, והוא אף מבקש ברכה כדי להצליח במזימתו.. אך אמונה שכזאת אינה מפריעה לו לפעול אף בניגוד לרצון ה'.
דעת היא הלימוד בעיון וריכוז. המעיין ומשכיל בתורת החסידות מרגיש חוויה רוחנית מאין כמותה, בכל הווייתו, כי בה ימצא אמת א-לוקית. הדעת איננה רק מאגר מידע כמו ההתחברות וה'טעימה' של הנושא הנלמד, לכן בלעדי השילוב של ה"דעת" זה כמו שנלמד ונבין את עקרונות הבישול בלי שנטעם מהמאכל. כדי לחוש את הטעם עלינו להתנסות אישית, אחרת לעולם לא נדע את הטעם האמיתי.
זהו הגישמאק (באידיש) התענוג הנעלה ביותר של העיון וההעמקה בתורה בכלל ובחסידות בפרט. לזאת אנו מתבקשים "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא הא-לוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". מוטל עלינו ללמוד ולהעמיק ולהביא בקרוב לגאולה שאז תהיה שלימות הידיעה בקב"ה כנאמר "כי כולם ידעו אותי" (ירמיהו ל"א).
"דעת קנית – מה חסרת, דעת חסרת – מה קנית".
