יהודי אחד הלך לעולמו בשיבה טובה והגיע לעולם העליון. עם בואו, הראו לו את כל חייו כרצועת חוף ארוכה. לאורך כל הדרך הוא רואה 2 זוגות של פסיעות. לשאלתו הסבירו לו שאלו הפסיעות שלו ושל הקב"ה ההולך לצידו.
הוא התחיל לעבור על המסלול ושם לב שכל פעם שנהיה לו קצת קשה, נשאר רק זוג אחד של פסיעות, ומיד כשנהיה לו טוב חוזר זוג הפסיעות השני ללכת ביחד אתו. הוא פונה לקב"ה ושואל: "ריבונו של עולם, למה כשטוב לי אתה איתי וכשרע לי אתה נעלם ומשאיר אותי לבד?" והקב"ה מחייך אליו ואומר לו: "יקירי, כשקשה לך אני מחזיק אותך על הידיים והפסיעות שאתה רואה הם שלי…"
בפרשת השבוע אנחנו קוראים על משה שרואה "סנה בוער באש והסנה איננו אוכל". עץ קוצני יבש שבוער באש ובכל זאת האש לא מכלה את העץ. משה רבנו ניגש ושומע את קולו של אלוקים פונה אליו ומבקש ממנו לגאול את עם ישראל ממצרים, ולאחר מסע שכנוע שהוא האדם המתאים למשימה, שואל משה את הקב"ה: "אם עם ישראל ישאלו אותי מה שמו מה אומר להם?" מדוע משה רואה לנכון לשאול על שמו של הקב"ה? שם מבטא צורת התייחסות, משה שואל אם הם ישאלו אותי איפה הוא היה עד עכשיו כל כך הרבה שנים אנחנו במצריים למה הוא השאיר אותנו לבד?
על כך עונה לו הקב"ה: "אהיה אשר אהיה". הייתי איתם כל הזמן ואמשיך להיות איתם גם בהמשך.
גלות מצריים היתה משימה שעם ישראל היו צריכים לעבור כדי להתהוות לעם, וכדי לברר את ניצוצות הקדושה שהיו במצרים. זו לא היתה תאונה אלא חלק מהתוכנית האלוקית שכבר נאמרה לאברהם "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם". אבל גם במצבם הקשה הזה, אומר הקב"ה למשה: אני איתם כל הזמן, גם אם לפעמים היה נראה להם שהם לבד עליהם לדעת שהקב"ה איתם וזה סוד קיומו של עם ישראל גם אם הכל מסביב בוער הרי שעם ישראל הם כמו הסנה "איננו אוכל" הם תמיד ישרדו.
לכל אחד מאיתנו יש מצבים בהם נראה לנו שהקב"ה השאיר אותנו לבד, עלינו לזכור שאין רע יורד מלמעלה והכל לטובה, הקב"ה יודע מה הטובה האמיתית עבור כל אדם כפרט ועבור עם ישראל כעם, עלינו לקחת כל כאב ולהפוך אותו לאתגר וכל נפילה כהכנה להתרוממות ועלייה.
ולמרות כל זאת זכותנו וחובתנו להתפלל ולבקש מהקב"ה שייתן לנו "טוב הנראה והנגלה" טוב כזה שגם בעיניים שלנו נבין שזה הטוב ביותר.
יהי רצון שכשם שבמצריים הקב"ה שלח את משה לגאול את עם ישראל כן ישלח לנו הקב"ה את הגואל שלנו שיוציא אותנו מהגלות ויקבץ את כל עם ישראל לארץ ישראל בגאולה שלימה בקרוב.
שבת שלום!