הי' זה בחודש אלול תשס"ו (2007), שהיתי במונטה קרלו בחתונה של ידיד.
באותה שבת התפללנו בבית הכנסת היהודי המקומי, וצעדנו למלון דה-פריז בקרבת מקום. בהכנסי ללובי, הופתעתי מנוכחותם של אנשי ביטחון רבים. התברר שנלסון מנדלה האגדי, נשיא דרום אפריקה לשעבר, נמצא במלון. ובזמן שעברתי, הוא ישב באחד מהחדרים הציבוריים בלובי.
רציתי מאוד לפגוש את האיש, אייקון מדיני. הסיכוי הקלוש להיענות לבקשה, לא מנע אותי מלבקש מהמאבטח להכניסני לחדר כדי לברך את הנשיא לשעבר. מאבטח נוסף הופיע ושאל את הראשון מה מעשיי, והוא הסביר שאני רב שמבקש לברך את מנדלה לרגל יום השבת קודש. ההסכמה ניתנה, ונכנסתי.
כשהתקרבתי, הוא הרים את ראשו לקראתי וחייך. הייתי לבוש בבגדי שבת חסידיים, כולל הטלית על כתפיי לאחר התפילה – מגבעת שחורה, סירטוק שחור, וטלית שחור לבן. לאחר שהציגו אותי, הוא ביקש שאשב לידו. הוא ביקש ממני לברכו, וציין כמה הוא מרוגש על שאני מברכו בשבת. הוא הוסיף שהוא מייקר מאוד את ברכותיו של הראביי 'שלו', הרב סיריל הריס, רבה הראשי של דרום אפריקה, שנהג לברכו בשהותו בארצו.
בהתבונני באיש שסבל סבל רב, לחם עבור החופש ואיחד עם קרוע, חפצתי לשאול אותו שאלה אחת: האם הוא השווה את סיפורו האישי לסיפורו של יוסף הצדיק?
ללא היסוס, מנדלה ענה שהוא חש הזדהות חזקה עם יוסף. יוסף הי' כלוא בחיים, אולם הצליח למצוא חיזוק ולהיות חיובי. ובסופו של דבר לצאת ולהנהיג עם. ועם ניצוץ בעיניו הוסיף: "אבל, אני הייתי כלוא יותר שנים ממנו…"
"האם לכבוד כתונת הפסים של יוסף אתה לובש את חולצות המדיבה הצבעוניות שלך?" שאלתי.
"לא," הוא ענה. "אני לובש את החולצות כדי לייצג את עמי ומאבקו, והתרבויות ומגוונות המנהגים של אפריקה," הא אמר, כאשר הוא ממשש בעדינות את יבשת אפריקה הרקומה על חולצתו השחורה, המחויטת, התפורה בהזמנה אישית.
שוחחנו בקלילות, והוא שיתף אותי בסיפור חולצות המדיבה: בשנת תשנ"ד, בשבת הראשונה לאחר היבחרו כנשיא, הוא ביקר בבית כנסת הגדול ביותר בקייפטאון – קהילת גרין אנד סיפוינט – על פי הזמנת הרב הראשי הרב סיריל הריס, שהזמינו לתפילת שחרית.
מנדלה שיחזר כיצד הוא נאם בפני הקהל הגדול וביקש מהם לעודד את בני משפחותיהם שהיגרו, לחזור הביתה ולסייע לבנות מדינה חדשה ודמוקרטית. הוא הצהיר שאל לקהילה היהודית לחשוש מממשלת אחדות, והבטיח ש"ביחד נצליח".
הוא המשיך לספר: כשחזרתי לשיירת המכוניות, נהגי מסר לי מתנה מאחת הנשים שהשתתפה בתפילה – חולצה שחורה עם דגי זהב רקומים. בחרתי ללבוש את החולצה לטקס פתיחת הפרלמנט של המדינה הדמוקרטית.
לאחר שלבשתי את החולצה, האישה, דזרה בוירסקי, המשיכה לשלוח לי חולצות. התידדנו, והיא עיצבה לי מאות חולצות, שמסייעים להעביר את המסר שלי בכל קצוות תבל.
ומדלה הוסיף: והכל התחיל מביקור בבית הכנסת בשבת בבוקר..
קמתי והודיתי לו על הזמן שהקדיש והכבוד בפגישה. לפני שיצאתי, הוא ציין את לבושי החסידי מסורתי ואמר: אני שמח לראותך לבוש כך; תמיד תהי' גאה בלבוש האמונה היהודית כאות כבוד.
לחצתי לו יד והוא אמר: "זכור, ראביי צעיר, כאשר אתה לובש את לבושך המלכותי, אתה מייצג את ערכי הבייבל: כל בני האדם הם בנים של אלוקים, ונבראו בצלם אלוקים, ללא הבדל גזע, צבע עור או דת"