בימי המאורעות הקשים בין יהודים לערבים, בשנת תש"ז (1947), שיגר האו"ם לארץ-ישראל ועדת חקירה, לעמוד מקרוב על הרקע לעימות-הדמים. מר דוד בן-גוריון נשא נאום לפני ועדת החקירה, ובין הדברים אמר:
"לפני כשלוש-מאות שנה הפליגה לעולם החדש אנייה ושמה 'מייפלאואר' (=אנייה שהביאה מאנגליה לאמריקה פליטים שהניחו את התשתית לערכיה של ארה"ב). היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת, אם יש אנגלי אחד, היודע בדיוק אימתי הפליגה אנייה זאת, וכמה אמריקאים יודעים זאת. היודעים הם כמה אנשים היו באותה אנייה, ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם?
"והנה, כשלושת-אלפים שנה לפני הפלגת 'מייפלאואר' יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו – בחמישה-עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו בצאתם – מצות.
"עד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו, בחמישה-עשר בניסן – באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה. והם מסיימים בשני מאמרים: השתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל. השתא עבדי, לשנה הבאה בני-חורין".
הגיבורים האמיתיים
תשובה ניצחת זו יכלה להינתן בזכות הלילה הגדול שאנו עומדים בפתחו – ליל הסדר. לילה זה מקפל בצורה היפה ביותר את העברת המורשת היהודית מאב לבן, מדור לדור. דברים רבים נעשים בלילה זה רק כדי לעורר את תשומת-ליבם של הילדים ולגרום להם להתעניין ולשאול.
ואכן, בלילה זה תופסים הילדים מקום מרכזי. הם שואלים את ארבע הקושיות, הם 'מככבים' בהגדה בדמות ארבע הבנים, וההגדה היא, למעשה, תשובה לשאלותיהם. וכל זה מושתת על הציווי הנצחי: "והגדת לבנך" – לספר לילדי הדור הבא את סיפור לידתו של עם-ישראל ולהעביר לו את המסורת והמורשת.
כאשר נשב בליל פסח אל שולחן-הסדר, יהיה מרגש לחשוב, שאנו ממשיכים – בפעם ה-3326 – את המסורת המופלאה של מאות דורות. כך בדיוק ישבו אבותינו לפני מאות ואלפי שנים. כך בדיוק חגגו את ליל-הסדר יהודים במרוקו ובפרס, ברוסיה ובצרפת, בטורקיה ובתימן, בהולנד ובאוסטרליה, באמריקה ובספרד. זה החוט שמקשר את מיליוני התאים של העם היהודי עם מעיין-החיים של המסורת.
"והגדת לבנך"
חשוב לזכור זאת ולא להניח לעניינים אחרים, חשובים ככל שיהיו, להסיט אותנו מעיקר מהותו של הלילה הזה. אנחנו מגיעים לליל הסדר אחרי הכנות רבות – קניות, בישולים, עריכת השולחן החגיגי, אבל אסור לשכוח שהגיבורים האמיתיים הם הילדים.
הם ישאלו את הוריהם ארבע קושיות – האם יזכו לקבל תשובות? תחשבו על זה: האם אנחנו באמת משיבים לילדים על השאלות ששאלו, או מסתפקים במחיאות-כפיים על ששרו יפה את 'מה נשתנה'? ואולי, בשקט-בשקט, נתהה אם אנו-עצמנו יודעים את התשובות (למה, למשל, "בכל הלילות אין אנו מטבילים אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים"?).
שולחן הסדר הוא תפאורה בלבד של האירוע האמיתי – "והגדת לבנך". עלינו להתכונן לכך ברצינות הראויה, כדי שבאמת נצליח להעביר לילדינו את החוויה המיוחדת הזאת ואת המסורת היהודית. אנו נדרשים לדבר אל כל ילד בשפתו וברמתו. לתת ל'חכם' את התשובה החכמה הראויה לו, ולגרות את סקרנותו של מי 'שאינו יודע לשאול'.
בזכות הלילה הזה זוכר ויודע העם היהודי – שנדד בכל קצווי תבל, וסבל השפלות, רדיפות ושחיטות – כיצד קם והיה לעם. הלילה הזה מעביר את הלפיד מדור לדור, ובזכותו נזכה לגאולה השלמה.
הרב מנחם ברוד הוא דובר חב"ד ועורך העלון השבועי 'שיחת השבוע'.
