הבדלה פירושה הפרדה. כשם שאנו מציינים את כניסת השבת בקידוש על היין כך אנו מבדילים בין קדושת השבת לששת ימי החול בברכה על היין. כבר בתפילת ערבית של מוצאי שבת מוסיפים את ברכת "אתה חוננתנו" והיא מתירה לנו לעשות כל מלאכה.
תחילה מוזגים את היין לכוס ההבדלה עד שהוא נשפך על גדותיה ; זהו ביטוי וסימן לשפע וברכה. אחר כך מדליקים את נר ההבדלה המורכב לפחות משתי פתילות.
יש הנוהגים לומר לפני ההבדלה פסוקים שונים ותפילות להצלחת המעשים בשבוע הבא. פסוקים אלו משתנים בקרב הקהילות השונות.
בראש נוסח ההבדלה מובאים פסוקי שבח ושמחה כמו הפסוק הלקוח ממגילת אסתר: "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" ואנו מוסיפים: "כן תהיה לנו". לאחר מכן מברכים על היין: "ברוך אתה . . בורא פרי הגפן.
יש נוהגים (בעיקר בקרב קהילות ספרד) שכל הקהל פורץ בצחוק רם לאחר ברכה זו, בתור סגולה לשבוע משמח.
בספר ה'זוהר' מובא כי לכל אדם נוספת בשבת "נשמה יתירה" כדי שיוכל ליהנות ולקבל יותר מברכותיה של השבת. בצאת השבת מותירה אותנו הנשמה היתירה עצובים מפרידתה ולכן אנו מריחים את ניחוחות הבשמים המעוררים ומחזקים את נשמותינו. לפני שמריחים מהבשמים מברכים: "ברוך אתה . . בורא מיני בשמים".
חז"ל אומרים כי במוצאי השבת הראשונה גילה הקב"ה לאדם הראשון כיצד ליצור אש על ידי שפשוף שני חלוקי אבנים, על מנת שיאיר לעצמו את הלילה. לכן אנו מברכים על נר האבוקה: "ברוך אתה . . בורא מאורי האש". כדי להרגיש את תועלת האור הנגרמת לנו נוהגים לקרב את קצות האצבעות ולהביט על הציפורניים בהן משתקף אור הנר.
בסיום נוסח ההבדלה מובאת הברכה העיקרית: "ברוך אתה . . המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה…".
בגמר הברכה שותים מן הכוס לפחות את רובה ומכבים את הנר. יש לזכור כי אין לטעום שום דבר מצאת השבת ועד אחרי ההבדלה.
נשים חייבות לרוב הדעות בהבדלה כמו בקידוש. בדרך כלל הגבר מוציא את האשה חובתה, אך כשאין גבר בנמצא יכולה האשה לצאת ידי חובתה בעצמה.
בדרך כלל תיקנו חז"ל לברך דוקא על היין בקידוש והבדלה בשבתות וחגם, ארבע כוסות בליל סדר פסח, בטקסי קידושין ונישואין ועוד. אחת הסיבות לכך היא בזכות היותו משקה מכובד שהוגש באופן קבוע לאורחים. ברבות הימים השתנו המנהגים ויש מקומות שנוהגים לכבד את האורחים בקפה שחור. לענין הבדלה קבעו חז"ל כי יש להשתמש ב"חמר מדינה", דהיינו: המשקה שנהוג לתותו באותו מקום במקום יין.
למעשה, כשאין אפשרות לשתות יין יש לקדש בליל שבת על הלחם. בקידוש ביום ובהבדלה ניתן להשתמש בבירה (לבנה לגברים ושחורה לנשים). אם אין הדבר אפשרי, רבים מקילים להבדיל על קפה (רצוי שחור) ובלית ברירה אף על תה (כמובן בברכת "שהכל נהיה בדברו").
יש פוסקים מבני עדות המזרח הספרדים שאינם מקילים בבירה אלא רק על בירה לבנה ובקידוש הלילה אף לא עליה. רק אם אי אפשר בשום אופן לשתות בירה מקילים להשתמש בתה או קפה.