תעודת זהות:
הרב מנדל הנדל שליח חב"ד לאתונה, יוון אוכלוסייה: 5 מליון יהודים: כ-3000 בית כנסת: אחד מוסדות יהודיים: גן ילדים, מקווה ובית אבות.
ביום שישי בבוקר נכנסתי לחנות בגדי ילדים במרכז אתונה. כשאחת הלקוחות בחנות סיימה ופנתה לצאת החוצה, היא ראתה אותי, הביטה בכיפה שעל ראשי, ואמרה: "בעלי חשש להסתובב פה עם כיפה". הסברתי לה שאני גר באתונה כבר כמה שנים, ואין שום בעיה ביטחונית ללכת עם כיפה. "אה, אתה גר פה?", היא שאלה, "שמי ג'רי, והגעתי עם בעלי לכנס של רופאים, אנחנו מוזמנים היום בערב לסעודת שבת אצל הרב". ג'רי התרגשה לשמוע שאני הרב והיא ובעלה מוזמנים בעצם אלינו, וכששמעה שגם בעל החנות, אלברטו, הוא יהודי, אמרה: "מה הסיכויים שבתוך אוכלוסייה של קרוב לשישה מיליון תושבים באתונה, אני אכנס דווקא לחנות של יהודי ובדיוק באותו זמן תבוא גם אתה? זה לא מקרה, זו ההשגחה העליונה".
בסעודת השבת בערב ישבנו יחד כמה רופאים שהגיעו לכנס, נציגים מהמשלחת הישראלית שהגיעו לתחרות האירוויזיון, זוג צעיר משיקגו שהגיע לחגוג ירח דבש ועוד כמה יהודים מהקהילה המקומית. במהלך הסעודה סיפרה ג'רי בהתרגשות על המפגש שלנו לפני כמה שעות. אחד הקרדיולוגים העיר שהמילה מקרה היא צירוף של המילים רק מה', והודה לנו על האירוח הלבבי.
הפגישה עם ג'רי הזכירה לי מקרה דומה שאירע לפני כחמש שנים, כמה חודשים אחרי שהגענו לאתונה. ביום ראשון אחד הלכתי עם אשתי בכיכר אומוניה, כשלפתע הגיע מולנו אדם חבוש בכובע קסקס. אשתי אמרה לי "הוא בטח יהודי", ואכן האיש נעצר לידנו ואמר שהוא חשב שמסוכן להסתובב פה עם כיפה. הרגעתי אותו והסברתי שאנחנו מתגוררים בעיר. הוא השיב "אתם בטח מחב"ד", וסיפר ששמו יצחק וכשהוא הגיע לאתונה בענייני עסקים. הזמנו אותו לסעודת שבת, אך הוא אמר שבלילה הוא טס חזרה לארץ. נתנו לו את כרטיס הביקור שלנו ונפרדנו ממנו לשלום. למחרת בבוקר צלצל הטלפון – על הקו היה יצחק. מתברר שהוא איחר לטיסה ונאלץ להישאר בעיר בשבת. כמובן שהזמנו אותו אלינו, ובמהלך הסעודה אמר יצחק: "אני בכלל לא חשבתי שיש יהודים ביוון. אם לא הייתי פוגש אתכם ברחוב, הייתי נשאר לבד בחדרי במלון. זו הייתה ידה של ההשגחה העליונה שסובבה את הדברים כך שבדיוק ניפגש כדי שאוכל לעשות את השבת כהלכתה-. לא יכולתי שלא להסכים איתו.