הפרשה השלישית שב"ארבעה הפרשיות" היא ’פרשת פרה’. השבת בקריאת התורה נוציא ספר תורה מיוחד מארון הקודש ובו נקרא את הקטע הראשון של פרשת חוקת המדברת על דיני פרה אדומה.
פרה אדומה היתה באה לטהר את אלו שנטמאו בטומאת מת (כגון מי ששהה במחיצת מת) וזאת על-ידי שהוזה עליהם מאפר הפרה – אותה שרפו – ובהזיה זו נטהרו.
הטעם לקריאה בפרשה זו דוקא קודם חודש ניסן הוא : כדי להזכיר לכל מי שנטמא במת להטהר מטומאתו כדי שיוכל להקריב את קרבן הפסח במועדו ולא יצטרך הוא לחכות לפסח שני. הקדימו לזרז על כך קודם חודש ניסן ולפי שהרחוקים מירושלים היו יוצאים מבתיהם כבר בר"ח ניסן לעלות לירושלים הקדימו את הקריאה.
אף שהיום אין לנו בית מקדש ואין אנו מקריבים קרבנות ואין אנו אוכלים קדשים, אנו קוראים פרשה זו ולומדים מצוותיה ודיניה ועוסקים בהם בזמנם ונחשב לנו כאילו היטהרנו מטומאתינו והכשרנו את עצמינו להקריב קרבנותינו בזמנם.
מצוה זו נצטוו ישראל לראשונה בראש חודש ניסן מהשנה השניה לצאתם ממצרים ביום הקמת המשכן, באותה שנה היו חייבים כולם להיטהר כדי להקריב את פסחיהם אפילו מי שלא נגע במת מאחר והיה זה לאחר חטא העגל – שהיא עבודה זרה שמטמאת כמת.
מצוה זו שייכת לחלק ה"חוק" שבתורה ואין לנו כל הסבר ומושג מהו ענינו וכלשון הפסוק: "וזאת חוקת התורה". המדרש משבח במצוה זו את עם ישראל : ששמחים לקיים את המצוות שללא טעם ודעת יותר מאלו שניתנו להבנה, שכן בהם מתערב שכל האדם ומפריע לעומת ה"חוק" שכל כולו הוא ציווי ה’ בלבד.
תשע פרות אדומות נעשו עד היום. הראשונה עשה משה ובה השתמשו כל בית ראשון, והשאירו מעט לבית שני. שניה עשה עזרא הסופר, ושבע פרות נוספות מעזרא עד חורבן הבית. פרה עשירית יעשה אי"ה בקרוב ממש המלך המשיח.
ישנם הפוסקים ששמיעת קריאה זו היא מהתורה ועל-כן כל ירא השם ידאג לשמר קריאה זו השבת.
