מצות הנחת התפילין נוהגת בכל יום להוציא שבתות ומועדים. את התפילין מניחים הגברים מגיל 13 בבקרים לקראת תפילת שחרית.
כתוב בתורה: "והיה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך…". אנו מניחים את התפילין על היד ואחר כך על הראש. היד מסמלת את העשיה והראש את השמיעה וההבנה, רמז ל"נעשה" הקודם ל"נשמע".
בתוך בתי התפילין העשויים מעור בהמה טהורה נמצאות ארבע פרשיות הלקוחות מן התורה וכתובות על קלף בכתב יד של סופר סתם. אלו הן הפרשיות ותוכנן:
"קדש לי" (שמות יג, א-י) – זכירת יציאת מצרים.
"והיה כי יביאך" (שמות יג, יא-טז) – המצוה לספר לדור הצעיר על יציאת מצרים.
"שמע ישראל" (דברים ו, ד-ט) – יחודו של ה’ והמצוה לאהבה אותו בלב ובנפש.
"והיה אם שמוע" (דברים יא, יג-כא) – חובת קיום התורה והמצוות והשכר והעונש.
בתי התפילין חייבים להיות מרובעים והם ורצועותיהן חייבים להיות צבועים בשחור. כל אלו אומנם אינם דברים שכתובים בתורה אך הם נאמרו למשה בהר סיני והועברו בעל פה מדור לדור.
יש להקפיד על נקיון הגוף בטרם הנחת התפילין. כל עוד אנו מעוטרים בתפילין עלינו לכלכל את מעשינו בהתאם ולשמור על מוצא פינו. יש להזהר לבל יפלו התפילין, כי אם קרה חלילה שנפלו, על המפיל לצום באותו יום או לפדות את צומו ולכפר במתן מעות כסף לצדקה.
בהנחת תפילין של יד מול הלב אנו משעבדים את רגשות הלב אל ה’ ועבודתו. שבע הכריכות שאנו כורכים על היד הן כנגד שבע המידות שלב. בהנחת התפילין על הראש אנו משעבדים את מוחנו ומחשבותינו לעבודת ה’ על מנת שנכוון אותם אל האמת. במצוות התפילין טמונה סגולת מיוחדת השומרת על גופנו ונשמתנו מכל צר ואויב, ככתוב: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך", ואמרו חז"ל: אלו תפילין שבראש.
על אף שתפילין, שמשתמשים בהם יום-יום, מוחזקים ככשרים ואינם צריכים בדיקה, מכל מקום, היות ויתכן שהפרשיות מתקלקלות במשך הזמן יש למסור את התפילין מפעם לפעם לבדיקה אצל סופר מומחה. מצוה מן המובחר לבדוק פעם אחת בשנה.
(לצערינו, מקוצר היריעה נגענו רק במקצת מדיני מצות התפילין. למעונינים ניתן לעיין ביתר פירוט בספר ’קיצור שולחן ערוך’ סימן י’. ועוד)