קראתי סיפור על אדם שנכנס אל הרבי מליובאוויטש ושאל כך: אני מבקש עצה איך להימנע מלהכות את ילדיי (המדובר הוא לא על אבא מכה, אלא על מה שפעם היו קוראים 'פליק'). יש ואני שב מהעבודה מעט עצבני, ואז כשהילד בבית לא מתנהג טוב אני מתרגז ועלול גם לתת לו מכה. מה עושים?
ענה לו הרבי: תזכור את מאמר חז"ל במסכת קידושין, ששלשה שותפים באדם: הקב"ה, אביו ואמו. אם כן, הילד הזה הוא בנו של הקב"ה, איך ובאיזו זכות אתה מכה ילד של הקב"ה?!
הרמב"ן מחלק את עשרת הדברות, שנקרא השבוע בפרשה, לשני חלקים. חמשת הדברות הראשונים עוסקים 'בכבוד הבורא' וחמשת הדברות הבאים הם בדברים של 'לטובת האדם'. יוצא, אם כן, שהדיבר החמישי "כבד את אביך ואת אמך" עוסק בכבוד הבורא.
ומתבקשת מיד השאלה, איך כבוד אב ואם קשור לכבוד הבורא?!
המענה אותו אומר הרמב"ן, מתבסס על דברי חכמנו הנ"ל במסכת קידושין (ל,ב) "תנו רבנן: שלשה שותפין הן באדם, הקב"ה ואביו ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקב"ה, מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני". הוי אומר, שהמכבד את אביו ואת אמו הרי שהוא מכבד את הקב"ה, כיון שהוא לא רק מכבד אנשים שעזרו לו או תמכו בו, אלא הוא מכבד את עצם היצירה וכוח ההולדה שבזה ההורים היו שותפיו של הקב"ה. ולכן כיבוד אב ואם נכלל בין הדברות שעוסקים בכבוד הבורא.
אני רואה כאן מסר מאוד חשוב דווקא לאלו שאולי כועסים על אבא או אמא, אפילו אם יש להם את כל ההצדקה המוסרית האנושית שלא לכבד את ההורים, אבל אל מול 'כבוד הבורא' כבר אין מה לעשות, כאן צריך לכבד גם אם קשה.
באותה מידה ההורים כלפי ילדיהם, כפי שאמר הרבי לאותו אבא אמיץ שידע להודות ולשאול: הילד הוא לא רק שלך, בילד של הקב"ה לא פוגעים!
שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי
