בשנה הראשונה לשליחותי בתאילנד הייתי יוצא לרחוב הקאוסן המפורסם בבנגקוק ומחפש אנשים שיבואו להשלים מניין, יום אחד בעודי עומד ברחוב אני רואה מרחוק בחור גדול מתקרב לעברי עם שער ארוך, קעקועים ועגילים, ראיתי שהוא ישראלי אבל הייתי בטוח שזה לא הטיפוס שיבוא להשלים מניין, הסתובבתי כדי לא להיתקל במבט שלו, אחרי דקה אני מקבל טפיחה על הכתף והבחור אומר לי "חבדניק, אתה צריך מניין?" עניתי לו בנבוכות "כן" הוא מיד התחיל להסתובב ותוך כמה דקות חזר עם עוד 20 ישראלים, צעדנו כולנו ביחד לבית חב"ד והתפללנו מנחה, אחרי התפילה הבחור ניגש אלי ואומר לי "אתה חדש פה, אני אלמד אותך, תפנה לכל מי שאתה רואה בלי להסתכל איך הוא נראה חיצונית, כאן כולם יבואו בשמחה להשלים מניין.
אחרי כמה שנים פגשתי אותו כשטייל שוב בתאילנד, אמרתי לו "אתה אחד המורים הטובים שהיו לי".
● ● ●
השבוע קראנו בפרשת השבוע על יעקב אבינו שבורח מפני עשיו, הוא עוזב את החממה הביתית של בית יצחק ורבקה הצדיקים והולך לבית לבן הרשע בחרן, שם הוא נאלץ לעבוד כרועה צאן… ודווקא שם יעקב רואה הצלחה. הוא מתתעשר מאוד ובעיקר הוא בונה שם את ביתו ומוליד שם את שנים עשר השבטים. והשאלה המתבקשת היא: איך יתכן שהיסוד של עם ישראל מתחיל דווקא בחרן בבית לבן ולא בארץ ישראל?
אלא, בעולם הזה הקב"ה משחק אתנו משחק מחבואים, הוא מתחבא בתוך כל הגשמיות ועלינו לחפש ולמצוא את הנקודה האלוקית שנמצאת בכל דבר בעולם ובכל אדם, לפעמים אנחנו מחליפים תפקידים, אנחנו מתחבאים ונותנים לו לחפש אותנו, אבל אם נתמקד בתפקיד שלנו נגלה את האלוקים שבתוכנו ובתוך כל אדם ודבר שמסביבנו, עלינו רק לזכור לא להסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. יעקב אבינו נתן לנו את הדוגמא שאפשר להגיע אפילו למקום כמו חרן ודווקא שם בתוך החושך לגלות את האור ולהקים שנים עשר שבטים שהם היסוד של עם ישראל.