בֶּן
זוֹמָא אוֹמֵר: אֵיזֶהוּ חָכָם? הַלּוֹמֵד
מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי.
האם אתה יודע להקשיב?
חלק גדול מהבעיות ביחסים הבינאישיים ואי
ההבנות, מקורן בחוסר הקשבה את הזולת; בין בני זוג, בין הורים לילדיהם, בין שכנים
ובתוך הקהילה עצמה. הקשבה פירושה הקשבה פנימית לדברי הזולת. הקשבה שבה גם המחשבה
שוקטת, והיא מרוכזת בניסיון להבנת דברי הזולת. הקשבה אין פירושה הסכמה.
תקשורת בינאישית מתחילה בהקשבה, לא
בשמיעה. שמיעה היא בלתי רצונית ואיננו שולטים בה. אנו שומעים את הרכב חולף ברחוב לידנו,
אך לא נותנים ליבנו לכך. הקשבה היא תהליך סלקטיבי שבו אנו מרכזים את חושינו לקלוט
ולקבל. בהקשבה נכונה נוצרת גם תחושת אמון המחברת בין איש לרעהו.
לא פעם אנו מקשיבים לזולתנו ולא מבינים את
דבריו, אך משום מה יש בנו חסם המונע מאתנו לומר זאת במילים פשוטות: "הקשבתי
לך אך לא הבנתי, אודה לך אם תוכל לשוב על הדברים כדי שאבין אותך טוב יותר. חשוב לי
להבין אותך". במקום זאת, אנו מהנהנים בראש ומתחילים להגיב מהבטן על סמך שלוש
ארבע מילים שקלטנו, ומתחילים להרצות בשטף את משנתנו.
הקשבה היא תכונה בונה. לא רק כדי לקבל את
האינפורמציה מהזולת, אלא בראש ובראשונה בשביל עצמנו. אנו יכולים ללמוד רבות מדעתו
של הזולת (גם אם איננו מסכימים לה), להבין גישה אחרת כמו גם להכיר אפיקי מחשבה
חדשים.
■ ■ ■
בעיתון האידי "אלגעמיינער ז’ורנל"
שיצא לאור בארצות הברית בעריכת חסיד חב"ד הרב גרשון ג’ייקובסון ז"ל,
התפרסם טור שבועי מאת נתן ילין מור, סופר ועיתונאי מוצלח שאחז בדעות ה’שמאלני’
הרדיקלי. הוא נלחם נגד ה"כיבוש" והזדהה עם העם הפלשתיני. דעותיו היו
נחרצות גם כנגד שומרי המצוות. נתן ילין מור לא היסס לבטא את דעותיו
הקיצוניות-שמאלניות בטורו ב"אלגמעיינער" על אף שסגנון העיתון היה דתי
וימני.
בשנת תשל"ז שכנע עורך העיתון ג’ייקובסון
את הסופר לבוא עמו לביקור אל הרבי. הוא היסס מאד להצעה זו, שכן חשש מאד
מ"מקלחת צוננין" שאולי ישפוך הרבי על ראשו. אף על פי כן, נענה ובא לרבי
כשבלבו פחד שמא ’ייזרק’ בבושת פנים מבית הכנסת.
כשעבר בתורו מול פני הרבי, רעד הסופר נוכח
תגובתו הצפויה של הרבי, אך בניגוד לכל חששותיו, הרבי הרים את שתי ידיו הקדושות,
ואמר לו בפנים מאירות (באידיש): "הו! מר נתן ילין מור! איזה כבוד שהגעת לבית
הכנסת שלי לביקור! אני אומר לך, אתה סופר נפלא. כשאני מקבל את העיתון בכל יום
רביעי בערב, אני קורא ראשון את הטור שלך – במחילה מהעורך – אפילו עוד לפני ’דבר
העורך’. אתה סופר נפלא. ואני רוצה לברך אותך שתמשיך לכתוב ולנצל את כל הכישרונות
והחושים שלך לאריכות ימים ושנים טובות."
לסתותיו של ילין מור נשמטו בתדהמה. מופתע
ונדהם מקבלת הפנים החמה של הרבי, אמר בגמגום קל: "כבודו קורא הטורים שלי?…
אני לא מבין… אתה מסכים עם מה שאני כותב?!"
השיב לו הרבי בחיוך: "אם הייתי קורא רק
דברים שאני מסכים אתם, הייתי קורא מעט מאוד בחיי. אני קורא הרבה דברים, וגם את
הטור שלך"…
