לפני שנים ספורות, בשיא סערת המשבר הכלכלי העולמי, שכלל בין השאר זעזועים בבנקים גדולים, נגש אלי כאן בבאזל בסיום מנחה של ערב יום כיפור ידיד, יהודי שמבוגר ממני ב40 שנה לפחות, ואמר: אני קורא את ה'על חטא', אני גם מכה על ליבי בידי, אבל למען האמת אני לא כל כך מתחבר לזה. הרשימה הזו מתאימה יותר למנהלי הבנקים ששיחקו עם הכסף שהפסדתי, אבל לא אלי.
אני לא מסתובב ברחוב בעיניים רמות או עם עזות מצח. גם לא משחק, כמו הבנקאים, ביודעים ובלא יודעים, כמו שהם עשו כששאלו אותם איפה הושקע הכסף…
לא עניתי לו, ידעתי שמדובר באדם פשוט ויקר, נעים הליכות שבאמת מתכוון למה שהוא אומר.
הבוקר חכתה לי הודעת וואטסאפ, שדי סגרה לי מעגל. אני מחכה לפגוש את היהודי היקר, כדי לומר לו שיש לי הסבר, לפחות לחלק מהדברים.
ההודעה הגיעה מחבר טוב, הרב שלום בער חזן משלוחי הרבי ברומא, איטליה. "כנס ללינק המצורף. הרב מאניס פרידמן מספר שם סיפור ששמע מהסבא שלך, הרב משה וישצקי ז"ל".
הרב מאניס פרידמן הוא שליח במינסוטה וידוע כמרצה בעל שם, וזה היה חלק משיעור על 'על חטא' שהוא מסר. הנה הקטע:
'על חטא' זו לא רשימה של עברות שאדם מכה עליהם, אין שם פרטים של מה, למה וכמה עשיתי. 'על חטא' זו רשימה של כיווני התנהלות וסגנון התנהגות. הייתה בי 'עזות מצח', או הסתובבתי 'בעיניים רמות', 'בצרות עין'או 'בקלות ראש'. התנהלות שכזו היא המקור לעבירות ספציפיות כאלה ואחרות ל"ע.
ולדוגמא, אם הייתה בי 'עזות מצח', שהביאה אותי, אולי, לעבירה ספציפית כזו או אחרת, הריני מכה על חטא ומבקש ממך: "סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו".
אחד הדברים שאנו מכים עליהם הוא 'תמהון לבב'. "על חטא שחטאנו לפניך בתמהון לבב". תמהון לבב בעברית פשוטה זה בלבול. הייתי מבולבל מאוד וזו הסיבה שמעדתי וחטאתי.
מה הבעיה בזה? הרי כולנו מבולבלים לפעמים?
הסביר הרב פרידמן יפה כל כך:
יש דברים, שגם כשאתה מבולבל מאוד, אסור לך לשכוח אותם. למשל, אדם שיסע באוניה ולפתע האונייה תתחיל לטבוע, זה רגע של בלבול הכי גדול שיכול להיות לאדם, אבל מי שיקפוץ מהאוניה לבד וישכח לקחת את אשתו איתו, לא יוכל לומר 'סליחה, פשוט הייתי מבולבל'. כי יש דברים שאתה לא שוכח גם כשאתה נורא מבולבל.
במילים אחרות: יש דברים, כמו למשל הקשר שלך עם אשתך, שצריכים לחדור את הבלבול ולהיות חזקים ממך בכל מצב!
וכאן סיפר הרב פרידמן סיפור ששמע מהסבא שלי, סיפור שאני שמעתי היום פעם ראשונה:
שמעתי מהרב משה וישצקי ז"ל, שהיה אחד מהגיבורים של חב"ד ברוסיה של סטאלין.
במחנה העבודה בסיביר היה עליהם לחטוב עצי ענק ולערום בערימה, ואחת לכמה ימים הייתה מגיעה משאית לקחת אותם לעומק רוסיה.
מה עשה בשבת? היה הולך למקום העבודה עם כולם, מטפס על ערימת בולי עץ גבוהה, נשכב בין בולי העץ שלא ייראה, עוצם את עיניו ומתפלל כל היום (נסו לדמיין את זה..). הנטשאלניק – מנהל העבודה ניסה בתחילה לאיים עליו ולהפריע לו, אבל לבסוף התייאש והניח לו.
אחרי תקופה, התחלף המנהל הישן במנהל חדש שרצה, כמובן, להוכיח את יכולתו, והוא פשוט ירד לחייו של ר' משה. מנע ממנו אוכל, לקח לו את המיטה, אבל כלום לא עזר! ור' משה המשיך בשלו.
שבת אחת, טיפס מנהל העבודה אל רום הערימה הוציא אקדח, כיוון אל ר' משה ואמר, אם לא תלך לעבוד, אני פשוט יירה בך למוות!
ר' משה סיפר, כבר לא יכולתי יותר. שנים שנלחמתי על כשרות ושבת וסבלתי, אבל זה כבר היה יותר מדי. מתוך בלבול וייאוש התקרבתי אל הנאטשלניק ואמרתי לו: תירה בי! פשוט תלחץ על ההדק ונסיים עם זה… הנטשאלניק נבהל ואמר, תשמע, זו אזהרה אחרונה וירד. ומאז גם הוא כבר לא הציק לי יותר. (אחרי זמן התברר לי, שהוא פשוט שאל את מנהל העבודה הקודם מה לעשות עם היהודי שנשכב שם בין בולי העץ בכל שבת ומתפלל, והמנהל המנוסה פשוט אמר: וישצקי הזה משוגע! עם משוגעים לא מתעסקים, עזוב אותו.)
שימו לב לדבר אחד ברור, ממשיך הרב פרידמן, הבלבול של ר' משה וישצקי לא גרם לו לומר 'אוקיי אני אעבוד בשבת'. זו לא הייתה אפשרות בכלל גם בשעה של בלבול וייאוש, כי השבת חזקה אצלו יותר מהבלבול ותמהון הלבב. 'תירה בי', 'תהרוג אותי', זו אפשרות, אבל לחלל שבת זו לא אופציה.
תודה לך שלום בער על הלינק, תודה לך הרב פרידמן על הסיפור הנפלא.
חברים, רגע לפני שאני מאחל לכולכם גמר חתימה טובה, אני מבקש לאחל משהו לעצמי: הלואי, שאתפלל ביום כיפור הקרוב כפי שזיידע משה שלי התפלל בין בולי העץ אי שם בערבות סיביר.
חתימה וגמר חתימה טובה לכל בית ישראל, זלמן וישצקי
הרב זלמן וישצקי הוא שליח חב"ד בבאזל, שוויץ. |