במשך כל ימות החול אנו טורחים ומכינים את צורכי יום השבת. אולם ההיפך – אסור. אין להכין כל דבר משבת ליום חול. אין להכין בשבת צרכים של ימות החול אפילו תהיה זו פעולה פסיבית. לדוגמא: אין להתכונן בשבת למסע או טיול ; לארגן את תוכניות המסע, להצטייד באביזרים המתאימים או להתוות את המסלול ; אין להכין את ילקוט הספרים במשך השבת לקראת יום המחרת. ומאותה סיבה אין לערוך שולחן בשבת לקראת מסיבה או אירוע חברתי שייערך במוצאי שבת. פעולות אלו מכונות בשם : "איסור הכנה מקודש לחול".
איסור זה חל גם ביום טוב אשר גם בו אסור להכין ליום חול, שכן הכנות אלו פוגעות בקדושת השבת והמועד. נשאלת השאלה מה ניתן לעשות אם הימים שלפני השבת הם חגים, כמו שקורה בשנה הקרובה בה חל ראש השנה בימי חמישי ושישי. בחג, כידוע, מותר לבשל, לאפות ולהכין צורכי אוכל נפש לצורך החג עצמו. האם במקרים מיוחדים שהחג צמוד לשבת יהיה מותר לבשל בחג לצורך השבת?
חכמנו ז"ל התירו שימוש באוכל שהוכן ביום טוב הסמוך לשבת אף בשבת עצמה. כל זאת בתנאי שנעשה בערב החג "עירוב תבשילין" ואז נחשב הדבר כאילו התחלנו לכבד שבת עוד מערב החג.
כיצד מערבין?
נוטלים כיכר לחם, חלה או מצה יחד עם תבשיל חשוב כבשר, דג או ביצה מבושלת או צלויה, ומניחים אותו בערב החג. במקרה שלנו, בערב ראש השנה דהיינו ביום רביעי לפנות ערב, ומברכים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות עירוב". אחר-כך מוסיפים מספר משפטים בשפה הארמית המופיעים בסידור, ואפשר גם לומר אותם בלשון הקודש: "בעירוב זה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר (בהעברה מאש קיימת אך לא בהבערה של אש חדשה) ולעשות את כל צורכינו מיום טוב לשבת, לנו ולכל בני העיר הזאת".
הפת והתבשיל מייצגים את מאכלי החג והשבת הצמודים זה לזה ומערבים אותם יחד כאילו הם יום אחד. הם מונחים במשך החג והשבת ונוהגים להשתמש בפת כ"לחם משנה" (אחת משני החלות בסעודת שבת) ולבצוע אותה בסעודה שלישית של שבת.
רב העיר או ראש הקהילה מערב עבור כל בני העיר, שמא שכח מישהו או שהניח עירובו ואבד לו או שמא יש מישהו שאינו יודע לערב. כל אלה יכולים לסמוך על עירובו של הרב.