בגדי כהונה

19בגדי כהונה הם הבגדים שאותם חייבים הכהנים ללבוש בעת העבודה במשכן ובבית המקדש. תפקיד הבגדים הוא לכבוד ולתפארת. הכנת הלבוש הוטלה לפי המקרא על בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך, שני אמנים מומחים שעסקו גם ביצירת המשכן וכליו. קורבן המוקרב על ידי כהן שלא בבגדי כהונה פסול. הבגדים שונים בין כהן גדול לכהן הדיוט.

בגדי כהן הדיוט (כהן פשוט)

כתונת – מעין חלוק ארוך, ארוג בצורת משבצות, מפשתן.

אבנט – חגורת בד. ארוג מחוטים הטוויים מתכלת, ארגמן, תולעת שני ופשתן. רוחבו של האבנט 3 אצבעות (כ-6 ס"מ), ואורכו 32 אמה (כ-16 מטרים!). האבנט היה נכרך על הכתונת בגובה בית החזה.

מכנסיים – קצרים, עד הברך. ארוגות מפשתן.

מגבעת – רצועת בד, אורכה 16 אמה (כ-8 מטר), עשויה מפשתן. שלופפה בצורה של קונוס צר למעלה ורחב למטה. לפי חלק מהמפרשים בראש המגבעת היה כעין כפתור.

בגדי כהן גדול

הכהן הגדול לובש מכנסיים, כתונת ואבנט כשל כהן הדיוט. בנוסף הוא לובש:

מצנפת – דומה למגבעתו של הכהן ההדיוט, בהבדל קל – המצנפת הייתה נכרכת בעיקר לרוחב הראש וחלקה העליון שטוח.

מעיל – בגד ארוך חסר שרוולים. ארוג מחוטי תכלת, מעוטר באריגות פעמונים וקישוטים בצורת רימונים.

אפוד – מעין סינר ארוך, ארוג מחוטים הטוויים מזהב (הזהב רוקע לטס דקיק ונחתך לחוטים), תכלת, ארגמן, תולעת שני ופשתן. האפוד נקשר לגוף הכהן על ידי ה"חשב" (חגורה), ועל ידי שתי כתפות. על הכתפות היו משובצות שתי אבני שוהם שעליהן חקוקים שמות שבטי ישראל.

חושן – בד ארוג מזהב, צמר בצבעי תכלת, ארגמן ותולעת שני, ופשתן. גודלו: אמה (חצי מטר) על חצי אמה. החושן קופל לשנים ויצר כיס מרובע, בתוכו הונח פתק הנקרא "אורים ותומים", לפי אחד הפירושים היה רשום עליו השם המפורש. על החושן הייתה מסגרת זהב שבה שובצו שתים-עשרה אבנים יקרות, שעל כל אחת מהן חקוק שם של שבט משבטי ישראל. האבנים היו ערוכות בארבעה טורים, שלוש בטור.

בטור הראשון – אודם (מקובל לזהותו עם כלצידון אדום או אודם), פיטדה (מקובל לזהותה עם טופז ירקרק) וברקת (אזמרגד ירוק).

בטור השני – נופך (מקובל לזהותו עם טורקיז), ספיר (מקובל לזהותו עם גרנד או קורונד כחול כהה או ספיר) ויהלום (מקובל לזהותו עם יהלום או קוורץ).

בטור השלישי – לשם (מקובל לזהותו עם זירקון אדום או צהוב), שבו (מקובל לזהותה עם אגט (Agate) בצבעי שחור ולבן) ואחלמה (מקובל לזהותה עם אמטיסט).

בטור הרביעי – תרשיש (מקובל לזהותו עם אקוומרין – סוג של בריל), שוהם (מקובל לזהותו עם בורלא (בריל) או אוניקס) וישפה (מקובל לזהותו עם יספר (Jasper)).

החושן היה קשור בשתי טבעות זהב לחגורת האפוד (משתי פינותיו התחתונות), ובשתי טבעות זהב לכתפות האפוד (מפינותיו העליונות).

על פי המסורת, היו חקוקות על החושן גם המילים: אברהם, יצחק, יעקב ו"שבטי ישורון" או "שבטי י-ה", כדי להשלים את כל האותיות החסרות בא’ב’ משמות השבטים.

לפי דעת הרמב"ם שמות האבות נכתבו מעל המילה ראובן באבן "אודם" ו"שבטי יה" נכתב מתחת למילה בנימין באבן "ישפה".
בעת שנשאל הכהן הגדול שאלה היו נוצצות אותיות התשובה.

ציץ – טס זהב, עליו חרוטות המילים "קדש לה’". המילה ’קודש ל’ נכתבה במחצית התחתונה של הציץ ואילו שם ה’ נכתב בגדול לגובה כל הציץ שנקשר לראש הכהן הגדול בשלושה חוטי צמר צבוע בתכלת, שנים משני צידי הראש ואחד מעל המצנפת.